תקיעה, שברים ותרועה: המדריך לקולות השופר ולמשמעות שלהם בראש השנה
השופר הוא אחד מכלי הנגינה העתיקים בעולם. מה ההבדל בין הקולות, ממה הוא עשוי, ואיך לומדים לתקוע בו.
אין סמל שמזוהה יותר עם ראש השנה מאשר השופר. הצליל החד והעוצמתי שלו, שנשמע בבתי הכנסת בבוקר החג, מעורר אצל רבים התרגשות עמוקה, גם אצל מי שאינם פוקדים את בית הכנסת בשאר ימות השנה. השופר הוא אחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר שעדיין נמצאים בשימוש, והוא מוזכר כבר בתנ״ך במגוון הקשרים: בהר סיני, בכיבוש יריחו, בהכרזה על שנת היובל ובהמלכת מלכים. מה הם הקולות השונים של השופר, מה המשמעות שלהם, ואיך הוא נבנה?
המקור המקראי
התורה מכנה את ראש השנה בשם יום תרועה, ומכאן המצווה לשמוע את קול השופר בחג. המסורת היהודית פירשה את התרועה כקול שופר, ובמשך הדורות התגבש סדר מפורט של התקיעות.
השופר מופיע במקרא גם בהקשרים נוספים. במעמד הר סיני נשמע קול שופר חזק מאוד, שהעם כולו חרד ממנו. ביריחו, הכוהנים תקעו בשופרות עד שחומות העיר נפלו. ובשנת היובל, תקיעת השופר ביום הכיפורים הכריזה על שחרור עבדים והחזרת קרקעות לבעליהן. לאורך ההיסטוריה, השופר שימש גם להכרזה על אירועים חשובים ולקריאה להתאספות.
הקשרים האלה מעניקים לשופר משמעות כפולה: הוא גם קריאה להתעוררות ולחשבון נפש, וגם סמל של חירות, של המלכה ושל ציפייה לגאולה.
שלושת הקולות
בתקיעות של ראש השנה משמיעים שלושה סוגי קולות. הראשון הוא התקיעה, קול ארוך, ישר ורציף, שמסמל לפי פרשנים רבים שמחה ובטחון. השני הוא השברים, שלושה קולות קצרים יותר ומקוטעים, שמזכירים אנחה. השלישי הוא התרועה, סדרה מהירה של לפחות תשעה קולות קצרצרים, שמזכירה בכי או יבבה.
המחלוקת בין חכמי התלמוד לגבי האופן שבו נשמע קול התרועה המקורי, האם זה היה כמו אנחה, כמו יבבה או כמו שילוב של שניהם, הובילה לכך שנוהגים לתקוע את כל האפשרויות. כך נוצרו הצירופים תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה ותקיעה תרועה תקיעה.
בסוף התפילה נוהגים לתקוע תקיעה גדולה, קול ארוך במיוחד שהתוקע מאריך ככל יכולתו. זהו אחד הרגעים המרגשים ביותר בתפילה, וקהל רב מחכה לו.
מאה קולות
במנהג הנפוץ שומעים בראש השנה מאה קולות שופר. חלקם נתקעים לפני תפילת מוסף, וחלקם במהלכה ובסופה, בהתאם לנוסח הקהילה. בתפילת מוסף של ראש השנה יש שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זכרונות ושופרות, ולאחר כל אחת מהן תוקעים.
מספר המאה קשור למדרש שמספר על מאה פעיותיה של אם סיסרא, מפקד הצבא שנלחם בישראל, כשחיכתה לבנה שלא חזר מהקרב. התקיעות נועדו, לפי פרשנות זו, להתמודד עם הבכי הזה ולהפוך אותו לרחמים. זו דוגמה לרבדים הרבים של משמעות שהמסורת קשרה לשופר.
כשראש השנה חל בשבת, לא תוקעים בשופר ביום הראשון של החג, אלא רק ביום השני. ההחלטה הזו נובעת מחשש של חכמים שמא אדם יישא את השופר ברשות הרבים בשבת.
ממה עשוי השופר
שופר עשוי מקרן של בהמה טהורה, לרוב איל, כלומר כבש זכר, או מקרן של יעל, אנטילופה או בעלי חיים אחרים מהמשפחה הזו. שופר מקרן של פרה אסור לשימוש, מסיבות שקשורות בזיכרון חטא העגל. העדפה מיוחדת ניתנת לשופר של איל, בזכות הקשר לסיפור עקדת יצחק, שבו הקריב אברהם איל במקום בנו.
תהליך הכנת השופר כולל ניקוי של הקרן, ריכוך שלה בחום כדי לעצב אותה, וקידוח של חור בקצה הצר, שדרכו נושפים. שופרות של איל הם בדרך כלל קצרים ומעוקלים, ואילו שופרות מקרני יעל או קודו, הפופולריים בקהילות התימניות, ארוכים ומפותלים ומפיקים צליל עמוק במיוחד.
בישראל פועלים בעלי מלאכה שמתמחים בהכנת שופרות, ויש גם מפעלים קטנים שמייצרים אותם בכמויות. מי שקונה שופר כדאי שיבדוק שהוא כשר, ללא סדקים או חורים, ושהוא משמיע צליל נקי.
איך לומדים לתקוע
תקיעה בשופר דורשת טכניקה, ומי שמנסה לראשונה מגלה לעיתים קרובות שקשה מאוד להוציא צליל. העיקרון דומה לנגינה בחצוצרה: מצמידים את השפתיים לפיה של השופר, מהדקים אותן ונושפים כך שהן רוטטות. הרטט הזה, ולא הנשיפה עצמה, הוא שיוצר את הצליל.
כמה טיפים שעוזרים למתחילים:
- להצמיד את השופר לצד הפה ולא למרכזו, כפי שנוהגים תוקעים רבים
- להדק את השפתיים ולנסות לייצר זמזום עוד לפני שמצמידים את השופר
- לנשום עמוק מהסרעפת ולא מהחזה
- להתאמן בקולות קצרים לפני שמנסים תקיעה ארוכה
- לנקות את השופר בעדינות במים ולתת לו להתייבש היטב
בחודש אלול נוהגים לתקוע בשופר בכל בוקר בבתי הכנסת, וזו הזדמנות מצוינת לתוקעים חדשים להתאמן. בקהילות רבות מתקיימים גם חוגים קצרים ללימוד תקיעה.
השופר בתרבות הישראלית
מעבר לבית הכנסת, השופר הפך גם לסמל לאומי. רגעים היסטוריים בתולדות המדינה לוו בתקיעת שופר, והצליל שלו משמש לעיתים קרובות כדי לבטא התרגשות, שמחה או זיכרון. מוזיקאים ישראלים שילבו את השופר ביצירות שונות, ואמנים רבים השתמשו בדימוי שלו.
במוצאי יום הכיפורים, בסיום תפילת נעילה, נשמעת תקיעה אחת ארוכה, שמסמנת את סיום הצום והיום הקדוש. גם זה רגע שקהל רב מחכה לו, ושמעורר תחושה של סיום ופתיחה מחדש.
השופר הוא כלי פשוט מבחינה טכנית, אבל טעון במשמעויות עמוקות. הקולות שלו, הישרים והשבורים, השמחים והבוכים, מבטאים את מגוון הרגשות של האדם העומד לפני השנה החדשה. בין אם אתם שומעים אותו בבית הכנסת, ברחוב או בהקלטה, הוא מזמין לעצור, להקשיב ולחשוב על מה שהיה ועל מה שיבוא.